החלטה בתיק ת"א 31785-12-09

לפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר, ביום 15.9.2010, כנגד המבקשים  אור - הד בע"מ, שקולר אריה ורביב אייל (להלן: " המבקשים").

נימוקי הבקשה- בתמצית

לטענת המבקשים, ביום 30.6.10, הגיש צד ג' 3 דב שקד (להלן: " המשיב"), בקשה לסילוק על הסף את הודעת צד ג' שהוגשה כנגדו ע"י המבקשים. באותו היום ניתנה החלטה לפיה על המבקשים להגיב לבקשה תוך 20 יום. לטענת המבקשים החלטה זו נתקבלה במשרד ב"כ רק ביום 5.7.2010. ביום 14.9.2010, הוגשה ע"י המשיב בקשה למתן החלטה בבקשת המשיב בהעדר תגובה, אשר נודעה למבקשים רק בדיעבד. לטענת המבקשים בקשה זו הוגשה עוד בטרם חלף המועד להגשת תגובת המשיבים לבקשה לסילוק ההודעה. שכן עובדי מערכת בתי המשפט שבתו החל מיום 21.6.10 ועד ליום 10.7.10- כולל. כידוע התקופה שבה מתקיימת שביתה בבתי המשפט עוצרת את מניין הימים שנקבעו בחיקוק או בהחלטת ביהמ"ש, לפיכך המועד ממנו יש להתחיל את מניין הימים לתגובה לבקשה לסילוק על הסף הוא 11.7.2010- היום הראשון מסיום השביתה. מיד לאחר תחילת מניין הימים להגשת התגובה על הבקשה לסילוק על הסף, החלה תקופת פגרת הקיץ. החלטת ביהמ"ש אשר ניתנה ב- 15.9.2010 ניתנה הלכה למעשה במסגרת מניין 20 הימים שעמדו לרשות המבקשים להשיב על הבקשה לסילוק  על הסף.

ביום 13.9.2010, שלחו המבקשים את התגובה מטעמם לבקשה לסילוק על הסף בדואר רשום. התגובה הוחתמה בחותמת "נתקבל" בביהמ"ש ביום 16.9.2010.

לטענת המבקשים, הלכה למעשה יום 16.9.2010 היה המועד הראשון שבו ניתן היה להחליט בבקשה לסילוק על הסף וביום זה עמדה תגובת המבקשים לפני ביהמ"ש.

תגובת המשיב- בתמצית

המבקשים לא הגישו תגובתם במועד, אינם מסבירים את מחדלם ואינם מצביעים על סיכוי כלשהו להודעה, אלא חוזרים על הטענה שהמשיב שימש כמנהל בנתבעת שנמחקה, טענה שממילא אינה מסייעת למבקשים שכן ממילא ביהמ"ש קבע על בסיס ההלכה, שאין בהיותו של המשיב כמנהל כדי לגלות עילה אישית נגדו.

התובע מפעל הפיס, הינו חב' ציבורית. הנתבעת 5, הינה חב' פרטית בע"מ, שעסקה בפרויקטים בהיקף של כ- 150 מיליון ש"ח בשנה. התובע התקשר, בין היתר עם נתבעת 5 לביצוע פרויקט שעיקרו- הקמת מגרשי ספורט, והתבצע בין השנים 2001-2003.

המשיב שימש כאחד ממנהלי הנתבעת 5בחלק מהתק' הרלוונטית. הקשר היחיד של המשיב בתובענה הינה הטענה כי המשיב שימש כמנהל בנתבעת 5 ושימש כאורגן בחברה בע"מ. המבקשים לא חלקו ועדיין לא חולקים על כך שפרט לעובדה זו לא הועלתה שום טענה כנגד שקד המבססת עילת תביעה כלשהי כנגדו, וצירופו של המשיב להודעה נעשה באופן סתמי לחלוטין. אין מחלוקת כי שולחי ההודעה אינם קשורים בקשר כלשהו למשיב. אין מחלוקת כי התיק שבכותרת הינו "המשך" של תביעת התובע שנמחקה בתיק 9129-06-08 אשר ביהמ"ש הורה על מחיקתה על הסף בהחלטה מיום 25.5.09. המשיב שהיה אחד הנתבעים בהליך הקודם, ביקש לסלק את התביעה כנגדו על הסף גם בהליך הקודם. ההליך הקודם נמחק והתובע עצמו גרע את המשיב מרשימת הנתבעים בתובענה זו.

לאחר שהוגשה התובענה, שולחי ההודעה הגישו ביום 24.2.10, במסגרת הליך זה הודעת צד ג' כנגד צדדים שלישיים רבים וכללו ביניהם את המשיב. ההודעה לצד שלישי על פניה לא כללה טענות כנגד המשיב, ובעליל לא הראתה גם עילה ו/או יריבות כנגד המשיב.

ביום 24.5.10, הגיש המשיב כתב הגנה כנגד הודעת צד ג' כנגדו ובהמשך, ביום 30.6.10 הגיש בקשה למחיקה על הסף של ההודעה כנגדו. העילות עליהן התבסס המשיב הינן בין היתר היעדר עילה והיעדר יריבות. באותו יום, 30.6.10, ניתנה החלטה לפיה: " לתגובת שולחת ההודעה תוך 20 יום", אין חולק כי הבקשה הומצאה כדין לשולחי ההודעה ביום 5.7.10. שולחי ההודעה לא הגיבו לבקשה זו וביום 14.9.10, ובחלוף המועדים להגשת תגובתם של שולחי ההודעה וכחודשיים וחצי לאחר מועד ההמצאה, הגיש המשיב בקשה למתן החלטה בבקשה לסילוק על הסף.

ביום 15.9.10 הוציא ביהמ"ש החלטה מנומקת המסלקת על הסף את ההודעה לצד ג' שהוגשה כנגד שקד בשל היעדר עילה וחוסר יריבות.

ביום למחרת פסק הדין- 16.9.10, לאחר שחלף המועד להגשת תגובה, ולאחר שכבר ניתן פסק הדין, הוגשה לביהמ"ש תגובת שולחי ההודעה לבקשה לסילוק על הסף של ההודעה כנגד שקד. גם עיון בתגובה זו מעלה, כי שולחי ההודעה אינם מאירים את עיני הקורא ואינם מציגים ואינם מצביעים לא על עילת התביעה כנגד שקד ולא על יריבות עימו. למעלה מהצורך ולמרות חלוף המועד עיין ביהמ"ש התגובה, ולאחר שעיין בתגובה, הוציא החלטה נוספת לפיה:

" תשובה זו מוגשת באיחור לאחר שביום 15.9.10 ניתנה כבר החלטה/פסק דין. מעבר לאמור ולמעלה מן הצורך, עיינתי בתגובה ואיני סבור שהיה בה כדי לשנות מהתוצאה אליה הגעתי כאמור בפסק הדין".

על אף זאת, הגישו המבקשים את הבקשה, כאשר גם בעיון בבקשה, ניגלה על פניו כי הבקשה לביטול פסק הדין אינה מתיימרת להציג עובדות חדשות כלשהן. בבקשה לביטול פסק הדין חוזרים המבקשים ןמבססים את שנקבע בהחלטתו המנומקת של ביהמ"שכי כל כולה של התביעה מתבססת אך ורק על העובדה שהמשיב שימש כמנהל בנתבעת 2, כאשר ביהמ"ש היה מודע לכך היטב ואף קבע במפורש בפסק דינו כי עובדה זו אין בה כדי לבסס עילה כנגד המשיב.

דיון והכרעה

לאחר עיון בבקשה, בתגובה ובתשובה לתגובה, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להתקבל.

הלכה מקדמת דנא הינה, כי ביטול פסק דין שניתן בהעדר נבחן בשני מסלולים. האחד ביטול מחובת הצדק, והשני ביטול מתוקף שיקול הדעת המוקנה לביהמ"ש, לפי תקנה 201 לתקסד"א.

מקום שפסק הדין, שניתן במעמד צד אחד, פגום - ובדרך כלל נובע הפגם מהעדר המצאה כדין למבקש - יבוטל פסק הדין בלי להתייחס כלל למשקל הטענות ולסיכויי ההצלחה. הלכה זו נסמכת על ההשקפה, שלפיה בעל - דין זכאי לקיומם התקין של ההליכים המקדמיים, עובר למתן פסק הדין. ביטול כזה נעשה "מתוך חובת הצדק". (ר' א' גורן, ' סוגיות בסדר דין אזרחי', מהדורה שביעית, עמ' 281 ).